כמו אין מילים בעולם, ספר ביכוריה של ספיר פז, מוקדש לזכרה של שרי (שרה) מסטבאום פז, אמה של המשוררת. השירים בספר מתמקדים באמא כדמות חיצונית או כבת שיח, ומבקשים להמשיך את מערכת היחסים אם-בת בתקווה להחיות אותה, גם במותה.
 
השירים נפרסים על פני הספר בסדר מעין כרונולוגי הרוקם קו עלילה של סיפור היחסים בין השתים. משאלות זהות אישיות על רקע אשפוז בבית חולים פסיכיאטרי, דרך רגע המוות עצמו אליו חוזרת המשוררת בשיריה בחלקו השני של הספר ועד ללידת היחסים מחדש לאחר מות האם.
 
כמו שם הספר, השירים בו מתארים את ההתמודדות עם האלם שמותיר אחריו מוות בכלל, ומוות של הורה באובדנות בפרט.