לאין שיעור עוסקת בשירה עברית המתמקדת בבית הספר, מיסודי ועד לתיכון. היא מתארת מערכות יחסים בין מורים לתלמידים מנקודות מבט שונות. זו אנתולוגיה של שירה אזרחית ומקומית המתארת כמיהה של מורים ותלמידים כאחד להבנה, לקִרבה, להשראה ולשכלול מערכת החינוך ובמקביל ביקורת חברתית על פגמיה, כגון נוקשות, ניכור, סרבול ביורוקרטי וקיפוח. זו אנתולוגיה חברתית ולכן לרוב ביקורתית. עָצמתה הרגשית טמונה בעיקר בתמהיל של כאב וקסם שנמצא במפגש בין המבוגר לצעיר,  העבר לעתיד, המציאות לחלום, הז’רגון הבית ספרי ללשון האינטימית.