לגלות מחדש את הפסיכואנליזה מדגים כיצד, על ידי הקשבה לדרכים האידיוסינקרטיות שבהן האנליטיקאי חושב, מרגיש ומגיב למטופליו, הוא יכול לפתח "סגנון" משל עצמו, לפתח אופן עבודה שהוא תהליך חי, הנובע, במידה רבה, מאישיותו ומחווייתו של האנליטיקאי.
 
ספר זה ניגש לגילוי מחדש של הפסיכואנליזה מארבע נקודות מבט, הנובעות מנסיונו של המחבר כקלינאי, כמדריך, כמורה וכקורא של כתבים פסיכואנליטיים.
 
תומס ה' אוגדן פותח בהצגת החוויה של יצירת פסיכואנליזה רעננה, בפגישה האנליטית, בצורה של "דיבור שהוא חלימה", לאחר מכן נחקרת הדרך שבה כל הדרכה פסיכואנליטית וכל הוראת פסיכואנליזה מאופיינות בקולו הברור של המדריך או של המורה, והן ייחודיות לכל מודרך ולכל קבוצת למידה.
 
אוגדן מוסיף ומגלה מחדש את הפסיכואנליזה בספר זה בעודו ממשיך בסדרת הקריאות הצמודות שלו ביצירת מופת פסיכואנליטיות. כאן הוא תורם תרומות תיאורטיות מקוריות משל עצמו, דרך חקירה, הנהרה והרחבה של עבודותיהם של ביון, לוואלד וסירלס.
 
לאורך הטקסט, אוגדן מציע דרכים להחיות מחדש ולהמציא מחדש, בכל פגישה ופגישה, את השיחה בין האנליטיקאי למטופל, דבר ההופך את הספר שלפנינו לקריאת חובה לפסיכואנליטיקאים, לפסיכותרפיסטים ולקוראים אחרים המגלים עניין בפסיכואנליזה.