רובנו נוטים להעריך את הקידמה, את ההתפתחות, את הפקחות והבינה, אולם מסורת הדָאו – המכונה דאואיזם או טאואיזם – מקדשת דווקא את הרגרסיה, את החזרה לפשטות, את השכחה. משמעות שמה של מסורת הדָאו היא "תורת הדרך", אולם הטקסט הקדוש ביותר שלה מצהיר כבר בפתיחה ש"הדרך שניתן לצעוד בה אינה הדרך הנצחית." במקום לפסוע בדרך יש לשכוח אותה, רק כך ניתן להתמזג עמה, עם שמיים וארץ, עם ריבוא הדברים.

האוסף הנוכחי, לשבת ולשכוח, כולל שבעה טקסטים דאואיסטיים קדומים, בתרגום ראשון לעברית, העוסקים בתרגולי מדיטציה פיזית ומנטלית. הטקסטים הם: לשבת ולשכוח, חמשת המטבחים, ריכוז הרוח וזיקוק הצִ'י, ספר נשימת העוּבָּר, הוויכוח בין העין לתודעה, ריכוז והתבוננות, אילוף הסוס.