אילו ידעה העז שהיא עז, היו רגליה מסתבכות זו בזו. אילו ידע הדג שהוא דג, היה שוקע למעמקי הנהר כגוש עופרת. העז, הדג, ההר והנהר יודעים עצמם בידיעה שאינה יודעת. רק האדם מנסה ל"דעת" בידיעה היודעת. על כן אין האדם מצליח להיות אדם כשם שהעז היא עז, הדג הוא דג, ההר הוא הר, והנהר – נהר.
 
כך מתחיל יואל הופמן את תרגומו לספר קולות האדמה, ובו קטעים נבחרים מכתביו של החכם הסיני צ'ואנג טסה. כל ההגות הטאואיסטית כולה בפסקה אחת.
 
צ'ואנג טסה חי בסין לפני כאלפיים ושלוש מאות שנה. הוא אינו הפילוסוף המלומד ההולך בעקבות האחד וטוען כנגד האחר. הוא מתבונן במעוף הזבוב, בצעדת החיילים, בענפיו של עץ, במצנפתו של הפקיד הממשלתי – בכל אותו תוהו ובוהו הקרוי "עולם" – והוא צוחק. ומי שצוחק יחד עם צ'ואנג טסה יודע שהצחוק הזה אינו סיני יותר מאשר יווני או יהודי, ואינו עתיק יותר מאשר היום או מחר.