"לפעמים אנחנו יודעים מאין אנחנו יוצאים, ולא לאן נגיע." כך מתאר הפיזיקאי זוכה פרס נובל ג'ורג'ו פָריזי את המחקר בפיזיקה. בספרו החדש לוקח אותנו פריזי למסע אל תגליות פיזיקליות מפתיעות: מחקרים חלוציים על חלקיקים יסודיים, תופעות חידתיות כמו טרנספורמציות של מצבים, סגסוגות מתכת הנקראות "זכוכית סְפין", ומחקר שעקב אחרי להקות זרזירים בשמי רומא. פריזי וחברי הצוות שלו בדקו איך נוצרת התנהגות קבוצתית בעקבות אינטראקציה בין שחקנים בודדים. מהשלב הראשון היה ברור לפריזי שבעזרת תוצאות המחקר ניתן יהיה להגיע גם להבנה טובה יותר של תופעות אנושיות: מערכות כלכליות, תרבותיות וחברתיות המתאפיינות תמיד באי־סדר ובמורכבות.
פריזי מתאר באופן שובה לב את הדרך המרתקת שעשה כחוקר, מהרגע שבו דרכו רגליו בשערי המכון לפיזיקה ברומא בשנת 1966 .הוא מספר איך בגיל 25 הניח לפרס נובל לחמוק מבין אצבעותיו, ואיך בכל זאת זכה בפרס כמעט חמישים שנה לאחר מכן. דרך הסיפור הפרטי של חוקר מיוחד במינו כולנו יכולים ללמוד על חשיבותן של התמדה וגמישות, של נחישות לרדת לעומקם של דברים בלי לשכוח את התמונה הכללית.
פריזי מנווט את דרכו במרחב שבין דטרמיניזם לאקראיות, ומוצא ש"העבודה הטובה ביותר בחיים המוקדשים למחקר עשויה לצוץ במקרה: נתקלים בה בדרך למקום אחר". הוא מראה כיצד חשיבה לא מודעת ממלאת תפקיד משמעותי בפיתוח רעיונות מקוריים, ומהו מקומו של המדע בחברה המודרנית.
מעוף הזרזירים, שזכה להצלחה כבירה באיטליה ותורגם לשפות רבות, הוא מסע במוחו של גאון שיצא לחפש חוקים של מערכות מורכבות, כי מערכות פשוטות היו תמיד משעממות מדי בעיניו.
