כ־100 תושבי עוטף עזה שיתפו בטקסטים אישיים, שבהם תיארו את רגעי האימה, קשיי העקירה, ההתמודדות, התקווה והגעגוע. הם כתבו, צילמו ויצרו יומנים ויזואליים שמספקים הצצה לחייהם במהלך השבת השחורה והחודשים שבאו לאחריה.
 
הרעיון לספר עטופים נולד בעקבות סדנאות כתיבה שנערכו עם תושבי העוטף לאחר 7 באוקטובר. הטקסטים שנכתבו היו מרגשים ובעלי משמעות, וחשנו שחשוב לאגדם בספר כדי לשמר את הזיכרון – עבור הכותבים, עבור הקהילות ועבור כולנו.
 
נוסף על הטקסטים התקבלו גם יומנים ויזואליים מכמירי לב, שממלאים את המקום שבו המילים נגמרות, וכן תצלומים ומתכונים שמשקפים את הגעגועים לאנשים ולמקומות שהיו ואינם עוד.
 
בסופו של התהליך נוצר אלבום נוגע ללב ולעתים גם הופך קרביים. לצד הטקסטים האינטימיים שמספרים על כאב, על אבל ועל קושי, אנו פוגשים גם ביופי רב, בחוסן מעורר השראה ובנחישות להשתקם ולבחור בחיים.