הקומדיה ציפורים (414 לפנה"ס) היא הארוכה, המגובשת והמופלאה ביותר מכל מחזותיו של אריסטופנס. אף האלמנט הקומי בה מרחיק לכת ומתנשא על כנפי הדמיון יותר משאר הקומדיות. אוטופיה דמיונית זו הולמת את המציאות בימינו יותר מכל מחזה אחר.
 
לשני זקנים, אֶוּאֶלְפִּידֵס ופֵּיסֶטַיְרוֹס, נמאס מהשחיתות ומהדמגוגיה הרווחות באתונה על רקע המלחמה המתמשכת. לאחר מסע ארוך הם מגיעים אל טֵרֶאוּס, שהיה אדם ומלך והפך לדוכיפת, ומבקשים לדעת אם ראה במעופו עיר שלווה שכדאי להם להתיישב בה, אך לכל עיר שהוא מציע יש חסרונות. לאחר שהם לומדים מפיו על חיי הציפורים, שמתנהלים בחירות ובנעימים, מעלים הזקנים רעיון מפתיע: על כל בעלי הכנף להתאחד ולייסד עיר ציפורים עוצמתית, שממרחבי השמים תשלוט גם בבני האדם וגם באלים. בתחילה הציפורים מגיבות בעוינות ובזעם למראה צמד הזקנים – בני האדם הם אויביהן המושבעים - אך השניים מצליחים לרכוש את אמונן. הציפורים נשבות ברעיון ובונות במהירות וביעילות את העיר האגדית. פֵּיסֶטַיְרוֹס מצמיח לעצמו כנפיים והופך לשליט העיר. עתה נותר לו רק להשיג את כניעת האלים לציפורים. לשם כך הוא מעז להציב להם שלוש דרישות מרחיקות לכת.
 
זהו הספר הארבעים בסדרת התרגומים של אהרן שבתאי למחזות יווניים. לספר מצורפים מבוא והערות.