כיצד הרגישו האזרחים בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל בשעה שהתמודדו עם אתגרי הביטחון? איך הם דיווחו על רגשותיהם? מה היה המנעד הרגשי שכוננה ההנהגה הפוליטית ומי היו סוכני התרבות שביקשו לעצב את רגשותיהם?
 
קובעי המדיניות, ובראשם ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן־גוריון, שאפו מאז הקמת המדינה לחזק את רוחם של הישראלים ולהטמיע משטר רגשות שנועד לאפשר לאזרחים להתמודד בהצלחה עם אתגרי הביטחון. משטר הרגשות בן הזמן סיפק מענה לצורך האנושי בהשגת משמעות קיומית בעיתות משבר, משמעות זו הייתה חיונית בייחוד להתמודדות עם הפחד מפני מוות. עם זאת, המאמץ להטמעת נורמות רגשיות היה סיזיפי, ולעיתים הוא נכשל.
 
ההיסטוריונית אורית רוזין מציעה במחקרה החדשני, בספר תחת שמי הפחד, נקודת מבט ייחודית – ההיסטוריה של הרגשות – וחושפת קשרים חדשים בין זהות לאומית, מוסר, אלימות ממוסדת, פוליטיקה וחוק, לצד הבנה חדשה של המניעים בבסיס החלטותיהם של קובעי המדיניות בשני העשורים הראשונים למדינה.
 
אורית רוזין מלמדת בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב. מחקריה עוסקים בהיסטוריה החברתית, המשפטית והביטחונית של מדינת ישראל.