יחסי אם-בת נושאים בתוכם הבטחה ראשונית של בית, קרבה והכרה. אולם מה קורה כאשר דווקא המרחב הראשוני שאמור לשמש מקור להזנה נפשית נעשה לזירת פגיעה, השפלה, הזרה או חדירה? כיצד מתעצבת נפשה של בת הגדלה בצילה של אם פוגענית, וכיצד מתכונן העצמי כאשר מקור ההזנה הראשוני נחווה גם כמקור של איום?
 
ספרה של ענבל שרביט זמיר מבקש להעניק שפה והכרה לחוויה נפשית מורכבת ושקופה לעיתים: חוויית היות-בת בצל אימהות פוגענית. חוויה זו מכונה כאן "אלבתיות". זהו מצב קיומי שבו הבת גדלה מתוך חסר יסודי בהכרה, בהחזקה ובאפשרות להיראות ולהיענות. האלבתיות אינה רק סיפור אישי של יחסים פגועים, אלא מארג עמוק של חוויות נפשיות המעצבות את תחושת העצמי של הבת, את האפשרות שלה להרגיש בבית בעולם ואת היכולת להיקשר לאחר.
 
דרך קריאה מחודשת בתיאוריות מרכזיות בפסיכואנליזה – מפרויד וקליין, דרך ויניקוט, ביון ובולבי, ועד לחשיבה אינטרסובייקטיבית עכשווית – נבחנות בספר זה הדרכים שבהן פגיעה בדיאדה הראשונית מטביעה את חותמה בהתפתחות הנפש. לצד הדיון התיאורטי מובאים קולותיהן של נשים בוגרות המתבוננות בדיעבד על ילדותן ועל האופן שבו יחסי אם-בת עיצבו את זהותן ואת יחסיהן עם העולם. באמצעות המושג ״אלבתיות״ מציע הספר מבט חדש על טראומה התפתחותית בהקשר של יחסי אם-בת, ועל השבר השקט הכרוך בה. כך פותח הספר מרחב מחשבה ורגישות להבנת חווית חיים זו, ולדרכים שבהן הנפש מבקשת, גם מתוך פגיעה, למצוא לעצמה שפה וקיום. הספר פונה אל נשות ואנשי טיפול, חוקרות וחוקרים, ואל כל מי שמבקשים להבין כיצד יחסים ראשוניים מעצבים את הנפש, כיצד גם מתוך פגיעה עשויה להתנסח תנועה עדינה של עדות, הכרה ותיקון.
 
ענבל שרביט זמיר היא פסיכותרפיסטית פסיכודינמית, בעלת תואר דוקטור בפילוסופיה מאוניברסיטת בר־אילן. מחקרה עוסק בכינון העצמי בצל יחסי אם-בת פוגעניים, ובמפגש בין פסיכואנליזה, פילוסופיה של השפה ומחקר איכותני. מטפלת בקליניקה פרטית.