בספר אושר עובר אורח חוזר מרדכי גלילי למרחב האינטימי שבין משורר לילד שהוא היה ולאֵם נעדרת. האם נעלמה מחייו בילדותו ומתוארת באחד השירים במילים "אבקת זהב". הדימוי הזה תופס את הערגה הכאובה לחומר האימהי היקר המתפזר וגם מסביר את המבנה המפורק של הספר, שעיקרו פואמות אשר מורכבות משירים יחידים. יש במבנה הספר עצמו כמיהה לשלמות, להצטרפות החלקים, לצד ידיעה שהשלם הזה אינו מושג. העבר וכאבו מוכלים רק במרחב של השירה; הוא המרחב היחיד שיכול לקלוט אותם ולהקנות להם ערך במצבם המפורק, כמות שהם. זהו ספר שיריו החמישי של מרדכי גלילי.