הספר נספח צבאי נולד מתוך אלימות המלחמה, מתוך רעש ושכול, אבל אין בו דבר גלוי מרעש המלחמה. מתוך רעש הרקע הזה נולדת בספר מוזיקה חדשה בשירה הישראלית. המוזיקה של מאור צברי היא עדות חיה שמתגלה בשפה דחוסה, עצובה, שבורה ויפהפייה. יש בה עדינוּת ואלם עיקש: שורות ושירים רבים בספר אינם מסתיימים אלא כאילו נפסקים פתאום, באבחה. זהו ספר על חיפוש האנושיות בתוך "שטח השמדה": "יֵשׁ פֹּה אָדָם?"
 
על שירי הספר כתב יונדב קפלון: "לפנינו כתב יד מהמזעזעים והחשובים ביותר שראיתי בשנים האחרונות. למאור צברי יש יכולת ליתן מילים, תמונות, ואפילו מנגינה, לאופל האינסופי שאיש אינו מהין לגשת אל סִפו".