קורות חייה של הסופרת נאוה סמל – בת זקונים לאֵם ששרדה את אושוויץ ולאב שהיה לוחם ציוני נועז – הם מלאכת חיים של יצירה ובנייה מחדש אל מול שתיקת הטראומה. נאוה, שנולדה לתקומתה של מדינה חדשה, פנתה כבר מילדותה אל המילים כדי להעניק פשר לזיכרונות שאִמה סירבה לדבר עליהם. באחת הפעמים, כילדה בת ארבע, כשנשאלה היכן נולדה אִמה, ענתה בתמימות: "בארץ אושוויץ".
 
לימים תכתוב: "אמא החזיקה עובר מת חודשיים בגופה, ולא סיפרה על כך מעולם – אני כתבתי את זה בסיפור הראשון שלי". ואכן, סיפור זה, שהיה מבוסס על שתיקת אִמה ועל אובדן ראשון, סימן את תחילתה של יצירה שנוברת בזיכרון ומעניקה לו קול. היא כתבה ואספה יומנים, פתקים ומכתבים, כאילו חשה שעליה להשאיר עדות מסודרת, למען מי שיבוא אחריה. פרסמה מעל 20 ספרים שרבים תורגמו לשפות זרות, כתבה ותרגמה מחזות, כתבה למסך הקטן והגדול.
 
במהלך ארבעה עשורים של חיים משותפים עם איש התרבות נעם סמל, היתה נאוה דוגמה חיה לנשיות חדשה: יוצרת ואֵם, רעיה וסופרת, ששילבה בין חיי משפחה תובעניים ליצירה אינטנסיבית.
 
אישה על הנייר מגולל את סיפור חייה יוצא הדופן: כילדה שגדלה בצִל השואה ומצאה כוח בסיפורים שנולדו מתוך השתיקה; כנערה צעירה שהגיעה לגלי צה"ל וניהלה שידורים כבר בגיל 18; כסופרת שידעה להפוך אובדן וזיכרון ליצירה, ועד הפרֵדה הכואבת ממשפחתה וחבריה, ביניהם כמה מהיוצרים הבולטים של התרבות העברית: משלמה ארצי, אחיה, דרך החבר ששון גבאי, עד יונה אליאן, החברה הקרובה.
 
ביוגרפיה זו נכתבה בידי ד"ר מוטי זעירא – חוקר תרבות ומחבר ביוגרפיות של נעמי שמר, תרצה אתר, חיים חפר ואחרים – לאחר שהוזמן לעיין בארכיונה העשיר של סמל בארכיון "גנזים". עשרות ראיונות, קלסרים, תכתובות וחומרים אישיים הפכו תחת ידו למסמך אנושי מרתק.