סיפור חייה של שושנה דמארי, מלכת הזמר העברי, נחשף לראשונה דרך מאות מכתבים גנוזים, רשימות אישיות וקטעי יומן נדירים, אשר נשמרו בקפידה עד לאחר מות בתה, נאוה בושמי. 
 
כמו בשירה "שני שושנים", שבו האחד לבן והשני אדום, כך גם בסיפור חייה, שתי שושנות פרחו בדמות אחת: זו המוכרת מאלפי כתבות שריפדו את עיתוני התקופה במרוצת השנים, וזו הכומסת סודות בחדרי בטן, הרחק מעין הציבור. כאלה הם הירידה רבת השנים מן הארץ, שבמהלכה נקרעה בין הרצון לחזור הביתה לבין הדבקות בחלום האמריקאי, משולש היחסים הסבוכים במשפחת דמארי־בושמי שאוקיינוס – תרתי משמע – הפריד בין צלעותיו, האפרוריות שמאחורי חיי הזוהר הנוצצים, ימים של חסרון כיס, בריאות רעועה, דיכאונות ותחושה של אובדן דרך עד כדי ניסיון לשלוח יד בנפשה, רומנים שהיו לא היו, וגילויים נוספים המלמדים על טיבה של האמת ההיסטורית החמקמקה והמתעתעת. 
 
שושנה הייתה מלכה ללא כתר וללא ארמון, אבל עם שרביט קסמים, קול מן השמיים שנחשב במשך שישה עשורים לפס הקול של ארץ ישראל היפה והנשכחת. 
 
ד"ר דני בר מעוז, מחבר הספר הכלנית מתימן, הוא היסטוריון שפרסם עד כה עשרים ספרים, העוסקים בחקר יהדות תימן ובתולדות היישוב העברי בארץ ישראל.