הספר ארחות ימים מספק מבט נוסטלגי אל קדם עידן הרשתות והמידע הדיגיטלי דרך סיפורם של זוג יוצא דופן. המקריות מציפה מחדש את כוח אהבתו המודחקת של יובל לענבר, ופורשת זירת התרחשות ספרותית בתוך תודעתו: הנוסטלגי הופך לדבר ממשי, כאב נושן לאובדן מתחדש וכמיהה מימי עבר שבה להיות חיה, פועמת.
 
באמצעות סיפורם אנחנו עומדים על השינויים הפסיכולוגיים והאבולוציוניים שהתרחשו בשלושים השנים האחרונות ביחס בין האדם לסביבתו, ומשמעויותיה של האמונה האנושית אל מול הדחף לקדמה, שלא תמיד מביא את התוצאה הרצויה.
 
ההתרחשויות המוצגות בספר נעות בקלילות בין המלודרמה, הפואטיקה וההומור, ונטועות באופן אינהרנטי בחברה הישראלית, כאשר מבין השורות צפה ביקורת חברתית על חיים שהפסקנו לחיות.