אנחנו אוהבים חתולים. אוהבים לראות אותם רובצים באור השמש, מגרגרים בין זרועותינו, משוטטים להם ללא סיבה ברחבי הבית או העיר ומדי פעם, כשמתחשק להם, תופסים עכבר סורר או לטאה. אנחנו מקנאים באדישות החוצפנית שבה הם מתנהלים בעולם: בעיניהם כל המקומות דומים, וכל פיסת מדרכה, דשא או רעפי גג שייכת להם באותה מידה. האם הם אוהבים אותנו כפי שאנחנו אוהבים אותם? אם נלך, האם יתגעגעו אלינו? האם מחשבתם עוסקת בנושאים כמו חופש או אהבה, והאם הם מתעניינים ברכילות? חבל שאי אפשר לקבל מהם תשובה ברורה.

אך המציאות לא תעמוד כמכשול בפני ארבעת סופרי המופת שקיבצנו בספר "גן עדן לחתולים": אמיל זולא, סאקי רודיארד קיפילנג ונאצומה סוסקי. כל מה שעליהם לעשות הוא לרתום את קולמוסיהם, לברוא מספר חתולים בלתי נשכחים, להשתחל לנבכי מחשבתם, ולהעניק להם קול לענות באמצעותו על סוגיות פילוסופיות וקיומיות, כמו גם על השאלה שמטרידה אותנו משחר הזמן והספרות: מה עובר בראשו של חתול?