בשנת 1925, והוא בן 44, כבר סופר מפורסם ומצליח ואספן כתבי יד ותיק ומנוסה, מפרסם שטפן צוויג את הנובלה האוסף הבלתי נראה - "הסיפור המשונה ביותר שנתקלתי בו בכל שלושים ושבע שנותיי כסוחר ספרים עתיקים".
 
כך זה מתחיל: שתי תחנות אחרי דרזדן נכנס לתא הקרון שלנו אדון מבוגר, בירך לשלום באדיבות, ובשעה שהרים את מבטו, הנהן שוב במפורש לעברי משל הייתי מכר ותיק. ברגע הראשון לא הצלחתי להיזכר מי הוא, אבל משנקב בשמו אגב חיוך קל, נזכרתי מיד: הוא היה אחד מנכדי סוחרי הספרים העתיקים בברלין, ובימי שלום הייתי פוקד את חנותו לעיתים קרובות וקונה ספרים עתיקים וכתבי יד מקוריים.תחילה פטפטנו על דא ועל הא. לפתע פתאום הוא אמר: 'אני מוכרח לספר לך מאיפה אני בא עכשיו - זה הסיפור המשונה ביותר שנתקלתי בו בכל שלושים ושבע שנותיי כסוחר ספרים עתיקים.'