"לאן אתה הולך?" שאל אותו חבר בהודעה, כשראה את רכבו מסתובב חזרה אל תוך התופת. "אני בסדר. הם לא", ענה אוֹרי.
 
ב־8:20 בבוקר, ב־7 באוקטובר, אוֹרי דנינו כבר נחלץ מסכנת החיים במסיבת הנובה. במקום להמשיך לחוף מבטחים, הוא עשה פרסה וחזר פנימה תחת אש כדי להציל שלושה צעירים שבקושי הכיר. המעשה הזה לא היה גחמה של רגע, אלא תמצית חייו הקצרים וביטוי לערכים שלאורם פעל מאז ומתמיד.
 
השם אורי הוא סיפורו המטלטל של צעיר ירושלמי מבית חרדי, שבחר לשרת בקו האש בגדוד 202 של הצנחנים. זהו סיפור על לוחם שניצֵּל את רגעיו האחרונים כאדם חופשי כדי להציל חיים, ובמשך 330 ימים במנהרות רפיח הפך למגדלור של אנושיות עבור חמישה חטופים נוספים, עד שנרצח יחד איתם. בחייהם ובמותם ייצגו יחד את הפסיפס המורכב, האמיתי, של החברה הישראלית.
 
בגילוי לב נדיר ובאמונה בלתי מתפשרת, שוזר אביו של אוֹרי, הרב אלחנן דנינו, את ימי השבי ומסע הייסורים, עם קווים לדמותו של בנו – מי שחיבר בחייו ובמותו בין שולחן השבת החרדי לבילוי בשוק מחנה יהודה. הספר מציב בפני החברה הישראלית תביעה נוקבת אחת: אם הילדים שלנו, מכל קצות העם, הצליחו לשמור על אחדות בחשכת המנהרות – אנו מחויבים לעשות זאת כאן, באור.
 
הרב אלחנן דנינו עובד ברבנות ירושלים. מאז שמחת תורה מלווה בני נוער ״בוחרי דרך״, בוגרי החינוך החרדי, בדרכם האמיצה לבחירה בחיים חדשים ובהכוונה למוסדות וליחידות המתאימות.