ספרו של רוזנצוויג הינו אחד הספרים המתמודדים בצורה החריפה ביותר ביחס בין סוגיית המוות האישי לבין הנטייה הפילוסופית לאפשר לאדם לראות עצמו כשייך כביכול למציאות במסגרתה הוא נמצא מעבר למוות. הפילוסופיה בורחת מסופיות האדם וכך לא מאפשרת לו לחוות את המציאות של בורא דרנסצנדנטי.
רוזנצוויג רואה את הפילוסופיה הבורחת מחווית המוות ככפירה ביכולת המפגש של האדם עם מציאות עליונה, והוא מאמין שיש לאפשר לאדם לחוות דרך המוות את המפגש הפרטי עם אהבת האל. (שהרי עבורו, סוגיית המוות מגלה את "הפרטיות" ולא את "האישיות" של האדם כפי שהיא מתפתחת בחברה).
ספר מעולה של פילוסוף יהודי מאמין שלא נרתע מלהתמודד עם שיטות פילוסופיות חשובות כמו של קאנט, הגל, שלינג וכו', בעזרת דיון פילוסופי כנה, ביקורתי ואמיתי שאיננו פונה לאימוץ גישות אנטי ראציונליות, דטרמיניסטיות או דוגמטיות.
הספר עוסק ביחס אדם-עולם-אלוהים ומבקש לעבור מעבר לאידיאליזם ולריאליזם אל עבר ראיית המימד הדיאלוגי של היחס בין בני האדם ובין האדם כפרט לבין האל האוהב המצווה אותו דרך אהבתו.
הספר קשה לקריאה גם עבור חובבי פילוסופיה, אבל כדאי מאד לקרוא. התובנות שניתן לרכוש מהספר הינן אקטואליות גם עבור האדם בימינו העוסק ביחס בין האמונה באינדיבידואליות התבונית לבין הדיאלוג החברתי והקשר עם האל כמעצבים את תחילתה של האישיות.
