במשך יותר מארבעים שנה ביסס יצחק אוורבוך אורפז את מקומו כאחד מיוצרי הפרוזה המקוריים בספרות העברית, ופרסם סיפורים קצרים, נובלות, רומנים ומסות. והנה, על סף חתימת מפעלו פנה לכתיבת שירה. ב-1993 פרסם את הקובץ לצלוח את המאה, ובשנותיו האחרונות הביא לעולם את נגיעות, 101 שירים גבישיים קצרצרים, שכונסו לספר בשנת 2010. השירים נדפסו בארבעים עותקים בלבד, ונודעו רק לחוג מצומצם של מקורבים. שני הקבצים מוגשים כעת מחדש, ויחד הם מרכיבים את הכרך האחד-עשר והאחרון במהדורת הכתבים המחודשת של אורפז.
 
לצלוח את המאה מטמיע בתוכו שברי תמונות וחוויות ממסלול חייו של המחבר, ובולט בו המרחב התל-אביבי, המשמש זירה לרבים מספריו. על הרובד האוטוביוגרפי נערמים קטעי סיפורים קדומים, ובהם וריאציות של סיפורי התנ"ך ותמונות מן הברית החדשה, בצד שלל הדהודים מן השירה העברית והעולמית. מתוכם נארג מסע של גילוי עצמי וגילוי העולם על רקע סערותיה של המאה העשרים, אולם המציאות כולה טעונה כיסוף אל הממד הרוחני.
 
לעומת זאת אופיו של נגיעות מופנם ומהורהר, וההגות השזורה בו אינטימית. היא רוויה אנושיות, כמיהה לחסד והשתאות על זוטות העולם. בשירים שזורה העמידה על סף הסוף וידיעת המוות המתקרב, יחד עם דריכות לקראת גילויים של יופי וציפייה לרגעים ניסיים הנושאים למשורר בשורה. לא פחות מכך הוא מתרפק על ילדותו ומתגעגע לקולה ולמגעה של אמו שנספתה בשואה: "וּבַסּוֹף/ אַחֲרֵי מַבּוּל הַמִּלִּים/ לְהִשָּׁאֵר עִם מִלָּה אַחַת:/ "מַיין קִינְד".