מוריס ראוול (1937-1875) נולד בכפר באסקי לאם מקומית ולאב צרפתי. אביו המהנדס למד בנעוריו לנגן בפסנתר והוא שהפנה את בנו מוריס ללימודי מוזיקה. את חינוכו המוזיקלי קיבל מוריס בפאריז . בין מוריו הידועים היו הפסנתרן דה בריו והמלחין גבריאל פורה.
את היחס למוזיקה אמנותית קיבל מאביו. מאמו הבאסקית, שזכתה ללמוד בילדותה שנים אחדות במדריד, קיבל את יחסו ליסוד המוזיקלי הספרדי, העובר כחוט השני ברבות מיצירותיו.
איש נועז היה ראוול ולא השלים עם לימודי התיאוריה השמרנית הנהוגה בקונסרבטוריון של פאריז. לידידו הפסנתרן ריקרדו וינייס אמר: "שמיעתי מכתיבה לי את ההרמוניה למוזיקה שאני כותב." מכאן הוליכה אותו שמיעתו לשימוש בסולמות הכנסייתיים (המודוסים) ולכרומטיקה. הוא גם היה פתוח להכניס גוונים חדשים ליצירתו, כמו סגנון הג'ז בסונטינה לכינור ופסנתר ומוזיקה צוענית ביצירתו 'ציגאן'.
בתזמור שערך ליצירתו של מוסורגסקי 'תמונות בתערוכה' הוכיח ראוול יכולת והבנה רבה בהתאמת הצבעים לתמונות, דבר שהתגלה גם ביצירתו 'הבולרו' שכבשה את חובבי המוזיקה בעולם כולו.
כפסנתרן התפרסם ביצירתו 'משחקי המים' ובשלוש פואמות לפסנתר הנושאות את השם 'גספר של הלילה' , וכן בשני קונצ'רטות לפסנתר, האחד ה'קונצ'רטו לפסנתר ליד שמאל ברה מז'ור', והשני 'קונצ'רטו לפסנתר בסול מז'ור'.
ראוול התפתח כאחד המלחינים החשובים של צרפת ואף זכה לשם גדול ברחבי העולם. הוא וקלוד דביסי נחשבים למייצגי האיפרסיוניזם המוזיקלי הצרפתי הבולטים ביותר.צבי צֹרי הוא מחנך מוזיקלי שהעמיד תלמידים הרבה, ובהם מנגנים, מלחינים, מוזיקולוגים ומורים למוזיקה. עם ספריו נמנים יסודות התיאוריה של המוזיקה, דרכים בהוראת הסולפג' ויומנו של מוצרט. עוד ראו אור רומנים ביוגרפיים פרי עטו על חייהם ופועלם של המלחינים שוברט, בטהובן, היידן, ברטוק, סטרווינסקי, פרוקופייב, דביסי, סיבליוס, ווֹהן ויליאמס ומנואל דה פאיה.
