מוצאי שבת. שכונת פלורנטין. חורף. ישבתי מול מסך המחשב בדירת הרווקים של שי, לראות מה חדש בעמוד הפייסבוק של אורנה היפה. "אלפנט, יא אובסס, תעזוב את זה כבר," צעק שי מהספה בסלון, "הפרק מתחיל!"
 
"ראית מה זה?" אמרתי לשי כשעלו כתוביות הסיום, "אביתר בנאי כתב אלבום זהב בגיל 22 ואני אקום מחר בבוקר ואכתוב פלייר ל'פיצה האט'." "אני אעצב מודעה למכונת כביסה של 'LG'" השיב שי המיוסר.
 
רז אלפנט בצרות. הוא אמנם כבר עזב את משרדי הפרסום ומחפש משהו זוהר באמת, רק שאין לו מושג איך קוראים למשהו הזה ואם זה בכלל קיים. בינתיים הוא מובטל, תקוע בלופ עם האקסית וכדי להרגיש שהוא לוקח את עצמו בידיים, נפגש עם פסיכולוגית שגורמת לו לחשוב, בעיקר, מהיכן קיבלה את הרישיון שלה.
 
לרז יש כישרון כתיבה, רצון עז להגשים את עצמו וחלום על האחת שלא תרצה להתחתן איתו לעולם. הוא מקווה שאיפה שהוא, נכתב עבורו עתיד מזהיר אבל החיים הם לא ספר