ספרים וקתדרלות, ציורים וקונצרטים, רמברנדט וסן-סנס ועוד שלל דמויות ונושאים, גדולים כקטנים, מתערבבים במבחר זה של טקסטים על אמנות וספרות שחיבר מרסל פרוסט לפני שהתמסר לכתיבת הרומן בעקבות הזמן האבוד, חלקם התפרסמו בימי חייו וחלקם התגלו בעיזבונו.
 
מאמרים ומסות יפהפיים אלה הם הרבה יותר מביקורת על אומנות התקופה או הערות על יצירות העבר. פרוסט מהרהר בהם על המהות העמוקה ביותר של האמנות עצמה ועל מקומה בחיינו; על היחס שלנו ליצירות אמנות כקוראים, צופים ומאזינים ועל הרגשות שהאמנות יכולה לעורר בנו דרך התגלות והיזכרות. מבעד למופעיו המגוונים והשונים של מעשה האמנות מתגלה האחדות השירית שבבסיסו, זו החושפת את החיבור הסמוי בין תופעות החיים: בין האנושי לדומם, בין ההווה לעבר, בין היום-יומי לנשגב.
 
על העטיפה: ז'אן-בטיסט סימאון שַרדֶן, דיוקן עצמי עם משקפיים (1771). מוזיאון הלובר, צרפת.
עיצוב העטיפה: יעל בר-דיין.