נשים וזִקנה: מגדר וגילנות בראי האמנות בישראל מפנה את המבט אל הזִקנה, שנוטה להידחק מן השיח הציבורי ומן הנראות הציבורית, ואל אפליה כלפי נשים שעדיין קיימת במרחבים רבים. לאור העלייה המהירה בתוחלת החיים והעובדה הסטטיסטית שרוב אוכלוסיית הזקנים היא נשים, היכרות מעמיקה והבנה יסודית של נושא זה הן צו השעה החברתי.
הספר מתמקד במציאות הישראלית וחושף מצבי דיכוי והדרה שנשים זקנות נתקלות בהם, ובה־בעת מציג תמונת עולם חלופית ומעצימה של הזִקנה ושל נשים זקנות. את הדיון מארגן המבע החזותי: האמנות משמשת כלי להמשגת הזִקנה ומופעיה, והיצירות מסייעות לחשוף את התפיסות החברתיות המוטות על נשים זקנות. הדיון הרב־תחומי נשען על שדות ידע של אמנות, מגדר, סוציולוגיה וגרונטולוגיה.
פרקי הספר נעים מן החברתי והפוליטי אל הפרטי והאישי: מעמד כלכלי; סביבה ומרחב; זִקנה במדינה רב־תרבותית; משפחה ויחסים בין הדורות; בריאות וחולי והיחס לגוף המזדקן; עירום ומיניות ודימויים של ייצוג עצמי. הפרק החותם את הספר מציע תובנות חדשות על פוליטיקת הנִראות של זִקנה ומגדר ומדגיש את חשיבותה של האמנות ואת כוחה לשמש כלי אקטיביסטי לשינוי חברתי.
ד"ר טל דקל מתמחה בנושאים של אמנות והבניית זהות בקטגוריות כמו מגדר, גיל, אתניות ולאום. דקל היא ראש התכנית ללימודי אוריינות חזותית ומנהלת מסלול האוצרות במכללת סמינר הקיבוצים. היא כיהנה כראש הפורום למגדר באוניברסיטת תל אביב, והיא מרצה שם בחוג לתולדות האמנות ובתכנית למגדר. דקל גם מכהנת כיו"ר העמותה לחקר אמנות ומגדר בישראל.
