סוף המאה התשע־עשרה ותחילת המאה העשרים סימנו תקופה של שינויים – החל משינויים מרחיקי לכת בטכנולוגיה ובאורחות החיים ברחבי העולם, ועד לנקודת המפנה המודרניסטית בספרות העולם. אך חוץ מאלו, אפשר להגיד על תקופה זאת דבר מה נוסף: היא הייתה רגע השיא של הבלש בספרות האנגלו-סקסית והוויקטוריאנית בפרט; ספרי שרלוק הולמס הציפו את חנויות הספרים, ותאוות המסתורין פשתה בקרב מיליוני קוראות וקוראים ברחבי העולם. נקודת השיא של הבלש הספרותי הייתה גם, כמובן, תחילת הכרסום הבלתי נמנע במעמדו ותחילת נפילתו, ומי ידע לזהות זאת ראשון אם לא מארק טווין.
 
לפניך שלושה סיפורים בלשיים, חוצי גבולות, מסתוריים, שהם בה בעת סאטירות נשכניות על החברה בת זמנם ועל סוגת הבלש עצמה. לשני סיפורים מאת טווין – "הפיל הלבן שנגנב" ו"סיפור בלשי דו־קני" – חובר תרגום ראשון לעברית של הסופר וההומוריסטן הקנדי סטיבן ליקוק, בדמות סיפורו הבלש הפגום.
 
ספר זה הוא הפרי השני שרואה אור בתשע נשמות ליצירתם המשותפת של מנתח הלב והמתרגם ד"ר ג'יי לביא ושל המאייר דני קרמן, שאיוריו מקשטים את הספר מבפנים ומבחוץ.