הוא הניח את זרועו על כתפה, כמחווה של התנצלות. רֶבֶּקָה לקחה שאיפה עמוקה באופן לא רצוני, אך הצליחה לעצור בזמן. היא הוציאה חזרה את האוויר לאט ובשקט, כדי שלא יחשוב שהיא מושפעת ממנו. הוא לקח מידה את המחבת והניח על השיש. אחר כך סובב אותה אליו עד שהחזה שלה נצמד אל מעלה בטנו. היא הרגישה מוחמאת במידה מסוימת ונתנה לו לתמרן אותה, אף על פי שלא ביקש את רשותה. הוא נשען אחורה כלפי הכיור, הנמיך את ראשו והניח את סנטרו על כתפה. לחיו הלא מגולחת דקרה מעט את לחייה.
 
על עמק ונהר הוא רומן על קשר ייחודי הנוצר בין שני אנשים. רֶבֶּקָה, ישראלית־בריטית, בורחת מגל חרדה משתק אל כפר עתיק בדרום צרפת ואל נופיו היפהפיים של הפארק הלאומי ורדון. שם היא פוגשת במקרה את מרטין, גבר בריטי שבא להסדיר בעלות על נכס משפחתי. הסטוץ ביניהם מתחיל ללא תשוקה בוערת, אך מתפתח לחיבור גופני ורגשי כנה וייחודי.
 
האם הקשר בין השניים, השונים זה מזה כמו עמק מנהר, יספיק בשביל שיישארו ביחד? על עמק ונהר מאת תמי קרן הוא רומן צלול ורגיש, הכתוב ביד אומן. הקריאה בו מספקת הצצה מעמיקה אל האופן שבו הקרבה אל האחר מאפשרת לנו להתקרב לעצמנו.
 
תמי קרן היא אקולוגית וחוקרת התנהגות בעלי חיים, כותבת ועורכת מדעית. במסעותיה בטבע היא בוחנת את הקשרים בין האדם לטבע ושואבת מהם השראה לכתיבתה. היא משלבת בעולמה מחקר עם יצירה של אומנות שימושית. על עמק ונהר הוא ספרה הראשון.