היינץ קוהוט, אחד הפסיכואנליטיקאים המשפיעים ביותר במאה העשרים, פיתח את המושגים והתיאוריות של פסיכולוגיית העצמי. ספר זה, שפורסם לאחר מותו, מציג את כתביו ואת משנתו לגבי תפקיד היחיד, כמו גם לגבי "עצמי-הקבוצה" בהיסטוריה, באומנות, בדת ובפוליטיקה. על ידי יישום פסיכולוגיית העצמי לספרות ולהיסטוריה מבהיר קוהוט את תפקיד ה"עצמי הגרעיני" אצל הגיבור ואצל האדם הטרגי, אשר המלט של שייקספיר מהווה דוגמה לו וכן חוקר את משמעותם של אירועים היסטוריים כעלייתו של היטלר בגרמניה. בקובץ כלולים מאמרים על אומץ לב, על מנהיגות ועל העצמי שלא פורסמו קודם לכן, מאמרים מוקדמים יותר שכבר פורסמו ומציגים את הבסיס התיאורטי ללרעיונותיו של קוהוט וכל תמלילים של שיחות שקיימו קוהוט וסטרוזייר על תרבויות כפי שפסיכולוגיית העצמי מפרשת אותן.
 
 
 
היינץ קוהוט רכש את תוארו ברפואה באונברסיטה של וינה ואת הכשרתו בנוירולוגיה ובפסיכיאטריה באוניברסיטה של שיקגו, ששימש בה כמרצה בפסיכיאטריה עד מותו ב- 1981. הוא בוגר המכון לפסיכואנליזה בשיקגו ושימש בו חבר סגל ואנליטיקאי מנחה. בשנים 1964-1965 כיהן כנשיא האיגוד הפסיכואנליטי האמריקאי (American Psychoanalytic Association), בשנים 1965-1973 כסגן נשיא האיגוד הפסיכואנליטי הבינלאומי (International Psychoanalytic Association) ובשנים 1973-1981 שימש כסגן נשיא ארכיוני זיגמונד פרויד. קוהוט הוא מחברם של מאמרים פסיכואנליטיים רבים ושלושה ספרים: האנליזה של העצמי (1971), שיקום העצמי (1977) וכיצד מרפאת האנליזה? (1984).
 
 
 
צ'ארלס ב. סטרוזייר הוא פרופסור להיסטוריה במכללת ג'ון ג'יי באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק (CUNY) וכן אנליטיקאי מנחה ומדריך במכון להכשרה ולמחקר בפסיכולוגיית העצמי (TRSIP) בניו-יורק.