"אני לא פוחד מהם. אני יודע שמעכשיו אנחנו קלף שלהם והם צריכים לדאוג לנו... אם לא הרגו אותנו שם בכביש, הם לא יהרגו אותנו עכשיו."
 
בר קופרשטיין למד מגיל צעיר את משא האחריות. כבן בכור למשפחה ברוכת ילדים, שהפך למפרנס עיקרי לאחר שאביו נפצע אנושות, הוא הורגל לפעול למען יקיריו. בבוקר 7 באוקטובר, כסגן קצין הביטחון במסיבת ה"נובה", שימש עוגן מבצעי וחילץ מאות מבלים תחת אש תופת, עד שנחטף לעזה.
 
בפקודה אחת קרה, נדחף אל תוך בור אלכסוני שהוליך אותו אל "המטרו", העיר התחתית של עזה. במקום שבו החמצן דליל והזמן עומד מלכת, החל מסע של 738 ימים ומבחן עילאי לחוסן הרוח האנושית. בתוך דחיסות מחניקה ורעב קיצוני, בר וחבריו לא רק נאבקו לחיות, אלא נאבקו להישאר בני אדם; הם חלקו גרגרי תירס, חלמו על הבית ודיברו עם אלוהים בפינת המסתור שארגנו לעצמם.
 
בר, שנשא בלבו את דמות אביו הנלחם על חייו ואת אמו המנהלת עבורו "עסקאות רוחניות", מצא כוח לשאוב משמעות בכל יום של הישרדות.
 
לא נשבר הוא יומן עוצמתי על גבורה ועל הרוח הישראלית שמסרבת לכבות גם 50 מטרים מתחת לאדמה. זהו סיפור על ניצחון החיים והידיעה העמוקה שליוותה את בר בחשיכה: שהוא עוד יחזור הביתה, כי הכול נמצא בידי בורא עולם.