קובץ הסיפורים מים קרים מוליך מאדם לאדם, מלקט חריגות וסטיות, וחושף קהילות. זוהי אסופת מבטים על חריגוּת אנושית — תהיה זו חריגה זעירה או גורלית, תמה או זדונית. בזו אחר זו עולות הדמויות בקריאה — אישה שהתאלמנה ובורחת מהשבעה, אדם המוצף זיכרונות משירותו כחייל, צעירה הנוסעת לחפש את אמה ביערות, פליטת מלחמה אפופת סוד. מים קרים היא אסופה הנעה ברצף שבין החזק אל השולי, בין המוסרי לעברייני, מתמקמת בדירות ובחדרים, בשדרות העיר או בשכונה נידחת, במרבדי דשא או בהרי מרוקו, מספרת שיירי מלחמה וחודרת לקרב הקיום האנושי.
 
אברהם אלטמן יודע להתבונן בנו, בני האדם. לגעת בקווי הנפש ברצינות ואז להתל בנו בהומור, להתקרב עד למניעי הרוע או לתפניות החסד, להציץ לבשר החי או המת, אבל להשאיר תמיהה, חידה שמתבררת או נצרבת בסיפור הבא. האסופה היפהפייה, שכתב כבלש הנפש, חושפת את המרחבים האנושיים, שבהם מתרחשות עלילות החריגה — זו חריגה שאינה מדרגת מה קרוב ומה רחוק, מה בריא ומה חולה, ומביטה בדמויות הספרותיות ובכולנו במבט זר, מתפלא.