צפצוף מוניטור. צעקות מכל עבר וילד בן שלוש שקורס לנו מול העיניים. הרופאה שמעסה את לבו כבר מזיעה ומתנשמת, ואני מציע להיכנס במקומה. אמנם תרגלנו החייאות לפני הסטאז', אך בזמן אמת החייאה היא הכול חוץ מהסטריליות של הסימולציה ההיא בחדר התרגול. אני רוכן מעל ילד עם חור בצוואר, מעסה את חזהו הקטן בקצב של Staying Alive שמתנגן בראשי, ומתפלל שלא ימות לי בידיים. "לא במשמרת שלי, חבר," פלטתי בקול, אף על פי שהייתי בטוח שזה נאמר רק בלב.
 
בין חדרי מיון עמוסים למחלקות מלאות עד אפס מקום, סטאז'ר פותח צוהר למערכת שאין בה רגע לנשום או מקום לטעויות – כשהחלטות גורליות מתקבלות אחרי לילה ללא שינה, והמרחב בין שליטה לכאוס מצטמצם במהירות. ובתוך כל זה – אהבה בלתי צפויה שטורפת את הקלפים ומסע אל הלא נודע שמתחיל בהחלטה של רגע.
 
בישירות מטלטלת ובכנות נדירה מספר כרמל שר על השנה שחווה כל רופא בתחילת דרכו וששינתה את חייו. זהו יומן מסע חד, אמיתי, כואב ומשעשע, המשלב רגעים של הומור לצד קריסה פיזית ונפשית – שמגלה לנו שלרפא אחרים זה לפעמים החלק הקל.