בסתיו 1880 הצטרף גי דה מופסאן בן השלושים לאימו באי קורסיקה. האם סבלה ממחלת עצבים כרונית ואהבה לנסוע לטיפול באי שאת נופיו תיארה כ"פראיים לגמרי, בעלי יופי ראשוני".
 
מופסאן, שכבר זכה לפרסום ולהערכה בזכות סיפורו "כדור שומן", שאותו הגדיר פְלובֵּר כ"יצירת מופת", בילה כמה שבועות ב"אי היופי", שמכונה האי קורסיקה זה עידן ועידנים. בתקופה קצרה זו ספג הסופר הגאון חוויות שהפכו ביד האמן שלו ובדמיונו העשיר לרשימות. ששימשו אותו לכתיבת סיפורים קצרים שהמכנה המשותף שלהם הוא קורסיקה, נופיה ואנשיה, בעיקר אנשיה.
 
מה שמשך אותו לאי הים תיכוני בעקבות המנטור הגדול שלו גוסטב פְלובֶּר היו נופי בראשית, טיפוסים של איכרים, שודדים, אורחות חיים ומנהגים שמבוססים על כבוד, אהבה, שנאה, נקמה, ידידות, נאמנות – הכול במצב ראשוני שנושם אנושיות ואכזריות קדמונית.
 
"שודד קורסיקאי" הוא לא "פרא האציל" של ז'אן־ז'אק רוסו, ולא גן העדן המיוחל של הטבע. מופסאן המפוכח מצא כאן הזדמנות לטבול את קולמוסו בטבע האדם על כל מאפייניו. מאפיינים אלה הם חלק בלתי נפרד מאמנותו ומצויים בלב כל יצירותיו: האדם על חולשותיו, גדלותו וקטנותו מצבי קיצון כפי שהסופר ראה ותפש אותו במבטו הספרותי.