פסקה אחת המתארת זיכרון ילדות של המשורר ההונגרי ג'וּלָה אִיֶשׁ, המופיעה בספרו על חיי הכפר בארצו, לא נתנה למורניין מנוח. שנים ארוכות היה משנן מדי יום את תיאור המראה הנורא שנגלה בוקר אחד לעיני אִיֶשׁ הילד – וצל היה נופל על נפשו. 
 
מן הצל הזה נמשכים פרקי הספר אינלנד, הנפרשׂים על פני שלוש יבשות ונשזרים זה בזה בנימי סוד. חלקם משיקים לביוגרפיה של מורניין ואחרים נדמים ספקולטיביים, כמעט חלומיים, אך כולם נטועים בנופים מישוריים רחבי-ידיים, ונושאים געגוע לדברים שאולי לא היו מעולם.
 
במכתב לחוקר ספרות כתב מורניין כי ביצירתו הוא מנסה בכל דרך להתקרב לדמות שנגלתה לו לראשונה בקריאת ספר, אך משנכשל הוא פונה לעשות את מה שהיה עושה ילד מבולבל ונסער, או גיבור אגדה: הילד היה מפליג בחלום אל זירת הספר כדי לפגוש את דמויותיו. גיבור האגדה היה פוסע דרך דף של ספר כאילו היה דלת, אל המקום שבו הדמויות הן אנשים של ממש.
דפי אינלנד הם דלתות. 
 
ג'ראלד מורניין (מלבורן, 1939), הוא מהחשובים בסופרי אוסטרליה, ואולי המקורי שבהם. הוא חי בפרישוּת ואף פעם לא יצא מארצו. ספריו מתארים בלשון צלולה ומדויקת עולם מורכב וחסר גבולות, כזה שיכול להתגלות לאדם רק בדל"ת אמותיו.
 
עמרי שפירא (2025-1988), מתרגם הספר, תרגם גם את המישורים של מורניין, שיצא לאור בהוצאת כרמל בשנת 2022.