"אורח נטה ללון" (1939) של ש"י עגנון, אשר מתאר את חזרתו של המספר לעיר הולדתו במזרח אירופה לאחר מלחמת העולם הראשונה, עומד כתעודה כואבת ביחס לעולם יהודי שחלף, לערכי אמונה וחברה, לעולם ילדותו ואמונתו של המספר ושל העם.
 
הרומן העגנוני לגלגוליו, ספרו של שמואל כץ, מהווה מחקר ייחודי במינו של מעקב אחר התהוותו של "אורח נטה ללון" – רומן המפתח של עגנון שזיכה אותו בפרס נובל לספרות (1966) – החל מראשיתו בכתבי יד ובדפיו המוקלדים, עבור במהדורותיו בהמשכים בעיתון "הארץ", עד להופעתו בכרך נפרד באוסף של "כל כתבי עגנון", אשר אף הוא עבר עריכות וצמצום במשך השנים.
 
באמצעות נתונים סטטיסטיים המחבר טוען שהרומן לא רק עבר עריכות שהביאו לכיווץ בממדיו, אלא זאת שהוא אף זכה לפיזור של אפיזודות שנידונו לשהות לשעה או לשהות במגרה ושהפכו להיות ליצירות נפרדות של עגנון העומדות בפני עצמן ("הרופא וגרושתו", "הפדיון"), או שהוצמדו ליצירות אחרות ("שירה"), או שנגנזו ("פרשיות הרב קוק", "המופתי"). המחקר כולל גם נספחים המובאים מכתבי היד שלא נכללו ברומן, על מנת להדגים את הכיוונים שבהם הייתה העלילה אמורה להתהוות בטרם עלתה יד המחבר וכיוונה אותה לערוצים רצויים. הקורא מוזמן לעיין באלה כעדות לדמיונו הפורה של עגנון, ובתוך כך לעמוד על דרכי התהוות יצירותיו, כולל סיפור מסיפורי "ספר המעשים" שלו.
 
לצד המעקב אחר פעולה צנטריפוגלית זו מוגשים בספר מחקרים מקוריים בנושאים משמעותיים ברומן, כמו למשל הדרדרות דיוקן הגדולה בחברה המסורתית, זיקת הגיבור ליצירות אחרות של עגנון ("סיפור פשוט" ועוד), השימוש במונחי מפתח של טעם וריח, והתודעה הדתית המשתקפת ביצירה.
 
שמואל כץ הוא פרופסור מן המניין המלמד ספרות עברית באוניברסיטת אינדיאנה, ארה"ב.