"דונלד מלצר כתב 'החלום הוא הנוף שלי'. בספר חיי חלום הוא מייסד מחדש את הפסיכואנליזה כאומנות של קריאת חלומות, ואת חיי החלום כליבה של התהליכים הנפשיים. חלומות הם לא רק חידות שיש לפענח, עלייתה של טראומה מהעבר או מילוי משאלה לעתיד; הם ניסיונה של הנפש – ברמות משתנות של הישג אסתטי – לסמל את הקונפליקטים הרגשיים שלה בהווה כדי לכוון את עצמה מחדש כלפי 'העולם האמיתי – שמשמעותו המציאות החיצונית והפנימית'." (מג האריס ויליאמס)
 
"מלצר סוקר את המטא-פסיכולוגיה של תורת החלום דרך פרויד, קליין וביון. הוא משתמש בתרומתה היצירתית של אלה שארפ על 'הדיקציה הפואטית' של החלום ובדקדוק הפנימי של חומסקי, ונע דרך הפילוסופיה של סוזן לנגר ושל ארנסט קסירר, כשהוא חוקר את טבען של השפה ושל התקשורת. תוך שימוש וירטואוזי בחומר קליני, הוא מראה כיצד שיתוף הפעולה בין מטופל לאנליטיקאי יכול לקבל איכות אסתטית. הספר מוסיף לתהליך האנליטי רבדים של משמעות שטרם נחקרו, ומגיע לשיא עם הדגשת חשיבות ה'פוגה' של הווקליזציה והדימוי בתוכן החלום. אם לשאול מדבריו של מלצר, 'היה נדהם'." (אלי רוברטס, פסיכותרפיסטית ומדריכה של ילדים ומבוגרים, אוקספורד)
 
"בספר מלא השראה זה, שהוא חיוני לפסיכואנליזה העכשווית, מלצר מתייחס ל'חיי חלום' (חלומות וחשיבה לא מודעת בערות) כאל התיאטרון הפנימי שבו נוצרים וגדלים הייצוגים הסמליים והמשמעות של הרגשות שלנו. הוא תופס חלומות באופן יצירתי כ'אובייקטים אסתטיים' אשר היופי החיצוני שלהם, הנתפס על ידי החושים, מעורר ייסורים אך גם תשוקה לדעת את הפנים המסתורי ביסודו, אשר ניתן לתופסו רק באמצעות הדמיון. לא הפירוש אלא 'החקירה של חלומות' היא שמאפשרת חשיבה על ליבת יחסינו האינטימיים." (ראול הרטקה, אנליטיקאי מנחה, החברה הפסיכואנליטית של פורטו אלגרה, ברזיל)