שימו לב: הספר נמכר כעת במכירה מוקדמת ויישלח למזמינים/ות ברגע שיגיע לחנות.
 
"במהלך שיחותיי עם ביון נדהמתי מהתעניינותו הרבה בדקארט. את השאיפה של דקארט להגיע אל 'אידיאות ברורות ומובחנות' אפשר להחיל לדעתו גם על הפסיכואנליזה – מכל מקום, זו משימה שעלינו לבצע בתחום התיאוריה". (א' גרין)
 
הקריאה הביקורתית של תיאורטיקנים בני זמנו היא ללא ספק אחד מן הכוחות שהניעו את חשיבתו של אנדרה גרין. במובן זה, הספר לחשוב את הפסיכואנליזה מציג את מערך ההוגים שעימם ניהל דיאלוג מתמיד.
 
אסופה זו, שהכין גרין בשנת 2011, כוללת מאמרים פרשניים על חיבורים עכשוויים ראשונים במעלה, ושופכת אור על ההקשר האינטלקטואלי הפורה שבו צמחה הגותו שלו.
 
העיון בעבודתו של ביון, תוך התמקדות בנפש הקמאית, מוביל את גרין להרהור בעבודת השלילי. באמצעות השוואה בין עבודותיו של לאקאן לבין עבודותיו של ויניקוט הוא עומד על התפתחותם השונה ועל מקורות חשיבתם: מקורות תיאורטיים חוץ־פסיכואנליטיים אצל לאקאן והקליניקה של מטופלים גבוליים אצל ויניקוט. בחקירה מרשימה של התקופה האחרונה בחיי ויניקוט, ולאורם של מושגי מפתח כגון יצירתיות, הרסנות ומיניות, בוחן גרין את מושג ההוויה. זהו כנראה המאמר רב ההשראה ביותר שהקדיש גרין להוגה אחד. באקורד הסיום של הספר הוא מציע מבט היסטורי על התיאוריות של לוי־סטרוס והשפעתן על לאקאן.
 
הסקסואל של לפלאנש, הראשיתי אצל אולאנייה, החשיבה לפי אנזייה ויחסֵי הלא־ידוע של רוזולטו – כל אחד מרעיונות אלה, בקריאתו ובפרשנותו של גרין, מוליך אותנו אל לב ליבה של הקליניקה העכשווית. מבחינה זו, האסופה היא בבחינת המשך ישיר לספרו של פרננדו אוריברי דיאלוג עם אנדרה גרין (תולעת ספרים, 2025).
 
אנדרה גרין (1927-2012), פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי, היה דמות בולטת בתנועה הפסיכואנליטית הבין־לאומית. עבודותיו נמנות עם הקלסיקה של הספרות הפסיכואנליטית.