מפגש הנו דבר מה המגיע באקראי. אכן, יש בכך משהו לא־צפוי. איננו מצפים לכך. זו הפתעה! מפגש מביא עמו חתך בין קודם לבין אחר כך וגורם לפעמים ניתוק מן העבר, אולי מפרטנר, אך מעל הכול – מִיֶדָע. באופן זה, הקשר אל הידע משתנה. הרי השאלה שמתעוררת היא: האם אנו רוצים או לא רוצים לדעת משהו על המפגש? אכן, נדרש משהו מאומץ הלב – מאותו אומץ לב הנחוץ להתמודדות עם הממשי שבלא צפוי והמניח שאיננו דבוקים כל כך לפנטזמה שאנו לכודים בה.
 
הגישה לנושא הארוטיקה של המפגש היה דרך הספרות (מריבו, סטנדל, קלודל) והפילוסופיה (קירקגור, סארטר). אם כך, מה אומרת הפסיכואנליזה על עניין זה?
 
מדוע היה על לאקאן לעבור דרך הלוגיקה כדי לדבר על היחסים בין גברים לבין נשים וליתר דיוק, על המפגש? ישנה שם דרישה – הדרישה הלוגית – שהנה מפתיעה, אך שבנוגע אליה איננו יכולים לעשות דבר אלא לציית, אם אנו נחושים לא לאבד את קצה החוט. מה מניחה דרישה זו? נראה בהחלט שנסמוך על פילוס הדרך ועל ההתקדמות של לאקאן. במה כרוכה אותה דרישה עצמה? בכך שאנו מעיזים לדבר על היחסים בין גברים לבין נשים, על מאווייהם ועל התענגויותיהם, איננו יכולים לומר דבר כלשהו.
 
המפגש ממוקם על ידי לאקאן תחת סימן הקונטינגנטיות, כלומר, הוא אומר, ממה שחדל מלא להיכתב. אם כך, דבר מה מהמפגש נכתב. הוא חושף משהו מהסימן.
 
התנועה שקובץ זה, "מה שנכתב מן המפגש", מניע פותחת דרך המוליכה מה"לא" למפגש אל עבר ה"כן", תוך שהיא עוברת בהבלטת ההבדל בין עמדת הגבר לזו של האישה באשר לקונטינגנטיות של האיווי.