יעקב קלצקין (1882-1948), מההוגים החריפים של הציונות החילונית, ביקש לחולל מהפכה ביהדות המודרנית ולהעמידה על יסודות רציונליים והיסטוריים בלבד. מבלי לשמוט את המשא התרבותי של המסורת היהודית הוא ניגש אליה באזמל מנתחים פילוסופי, הן כדי להסביר את סודם של חיי היהודים בגולה, הן כדי לנטוש חיים אלו לטובת כינונו של היהודי החדש. בעיניו הייתה זו בחירה קיומית בין ניכור וכליה לבין טבעיות והתחדשות, בחירה שבלעדיה לא ייתכנו חיים יהודיים בעולם המודרני.
 
משבר והכרעה מביא בפני הקורא שלושה ממאמריו של קלצקין שכונסו בקובץ "תחומים" (ברלין, 1925), ובהם מוצגים עיקרי הגותו הבלתי־מתפשרת. במרכזם עומדות שלילת ההשכלה והיהדות המוסרנית, וקריאה להחליפן בציונות המבוססת על שני יסודות בלבד: ארץ ישראל והשפה העברית.