״איך נלחמים בעיוורון מרצון? איך מכריחים מישהו לראות?
הוא עוצם עיניים, ואתה מורה לו ׳תפקח אותן׳״.
מיקי קרצמן הוא צלם אקטיביסט. הוא מתעד את ההווה דרך שרידי מציאות והוויה שמחר יימחקו - כפר פלסטיני שלא שנותר ממנו אלא גל אבנים, פחון בדואי שעם בוקר ייהרס על ידי הדחפורים, צילומי פנים של אלפי אנשים שהם תצריב של הכיבוש. המבט הצילומי שלו ישיר, ובאחת טעון רגשות של כאב, תום וזעם. לעתים מצלם קרצמן דרך עדשה ששימשה בעבר לצילום ממזל״טים; כך הוא מנכיח מבט על שרידי טופוגרפיה אורבנית שאיננה עוד ושצילום האוויר הוא העדות האחרונה לקיומה.
מיקי קרצמן היה צלם העיתון חדשות, ומאוחר יותר עיתון הארץ.
הוא מרצה באקדמיה לאמנות בצלאל והיה ממקימי “שוברים שתיקה“. באסופה זו של שיחות ומסות קצרות מספר קרצמן על גופי העבודה השונים שיצר במשך השנים והפכו לארכיון ויזואלי רחב היקף, שחלקים ממנו נמצאים באוספים מוזיאליים בישראל ובעולם, לרבות מרכז פומפידו בפריז.
