הָיָה לִי פַּעַם פַּחַדְרוֹן בָּאָרוֹן. כָּל לַיְלָה, לִפְנֵי שֶׁהָלַכְתִּי לִישֹׁן, סָגַרְתִּי אֶת הַדֶּלֶת טוֹב־טוֹב, כְּדֵי שֶׁהַפַּחַדְרוֹן לֹא יֵצֵא וְיַבְהִיל אוֹתִי. עַד שֶׁלַּיְלָה אֶחָד הֶחְלַטְתִּי שֶׁנִּמְאַס לִי, וַאֲנִי חַיָּב לְהִפָּטֵר מִמֶּנּוּ! אֲבָל אֵיךְ מְסַלְּקִים פַּחַדְרוֹן? וְהַאִם זֶה הַפִּתְרוֹן הַנָּכוֹן?
 
קְלָסִיקָה אֲהוּבָה, עַל חֲשָׁשׁוֹת הַמִּתְעוֹרְרִים אֵצֶל פָּעוֹטוֹת לִפְנֵי הַשֵּׁנָה, מֵאֵת הַסּוֹפֵר וְהַמְּאַיֵּר הַנּוֹדָע מֶרְסֶר מַאירֶ.