"הדרכים לספר סיפור מבוססות על תהליכי הפנמה והחצנה, ויעילותן נובעת מעליונותם המוחלטת של דימויים ותמונות בלכידת תשומת הלב – או, כפי שניתן אולי לומר בדיוק רב יותר, היעילות נובעת מכך שהשכנוע הפנימי העמוק ביותר, והרשמים המוקדמים והחזקים ביותר, הם בעצם דימויים שהתווספו לתחושות. אלו הם הכלים הקדמוניים של המחשבה. לפיכך אין זה פלא שזו הייתה דרכה של השירה המוקדמת – היא סיפרה על מעלל מעורר אימה, על הישג מהולל, בלי להתייחס למה שקרה קודם. השאיפה לסיפור סדור נולדה מאוחר יותר, עם התעוררות המחשבה. כל ילד מתרגש מנוכחותו של הליצן המקפץ בתוך הקופסה, אבל הבחור המעמיק, הפילוסוף בזעיר אנפין, רוצה לדעת איך הוא הגיע לשם."
 
בספר "אמנות הסיפור" תמצאו 7 חיבורים על כתיבה. זהו גם הכותר ה־36 בסדרת "דרש – כתבי־מופת בפואטיקה ואסתטיקה".
 
תוכן עניינים: הערת־פתיחה, מלאכת הסופר (תרגום: אביעד שטיר), אמנות הסיפור (תרגום: שירלי פינצי לב), חריצת משפט על סופרים (תרגום: אביעד שטיר), רומנים מטופשים שכותבות גבירות (תרגום: עופרה עופר אורן), הדמיון ההיסטורי (תרגום: אביעד שטיר), ערכה של מקוריות (תרגום: אביעד שטיר), הכל פרוזאי לפרוזאים (תרגום: אביעד שטיר).