אנו נוטים לחשוב שהספרות הבלשית חוגגת את נצחון ההיגיון; שרלוק הולמס של ארתור קונאן דויל, הרקול פוארו של אגתה כריסטי ואף פקד אברהם אברהם של דרור משעני פותרים את מסתורי הפשע בעזרת חשיבה דדוקטיבית ורציונלית. על פניו נראה שסוגת הבלש מעלה על נס את כישורי החשיבה הרציונלית. אולם משחר היווצרה, עם סיפורי אוגוסט דופאן של אדגר אלן פו, ניתן למצוא בסוגה זו שלושה מוטיבים המגלמים פרדוקס וסתירה פנימית: הכפיל, המבוך והחדר הנעול. המסורת האינטלקטואלית המערבית מלמדת אותנו להימנע מסתירות. זו מסורת לוגוצנטרית המעוגנת בצמדים בינארים של ניגודים כגון אמת/שקר, טוב/רע, נכון/לא נכון. אולם פרדוקסים חותרים תחת צמד הניגודים האחרון, מכיוון שבאמצעות טיעון לוגי הם מוכיחים כנכון דבר אשר ניסיון החיים שלנו מורה שאינו נכון.
 
הכפיל, המבוך והחדר הנעול, ספרה של אילנה שילה, דן בסוגה הבלשית בספרות ובקולנוע מתוך פרספקטיבה של דימויים פרדוקסליים. הוא מציע קריאה חדשה ביצירות איקוניות בספרות ובקולנוע, כמו למשל "הנץ ממלטה" של דשיל האמט, "הטרילוגיה הניו-יורקית" של פול אוסטר, "ממנטו" בבימויו של כריסטופר נולאן או הסדרה הטלוויזיונית "ריפלי" המבוססת על ספרה של פטרישיה הייסמית. כמו כן, הספר דן ביצירותייהם של סופרים ישראלים עכשוויים; הוא בוחן תופעה של "כפילים טקסטואלים", כמו ספרו של דן זמל "מורה מן החוץ", אשר מהדהד את "הזר" של אלבר קאמי. קריאה של הספרות הבלשית מתוך הפרספקטיבה של הדימויים הפרדוקסליים זורה אור חדש על סוגה מרתקת אשר הפכה לאחד מסימני ההיכר של התרבות בת-זמננו.
 
אילנה שילה היא חוקרת ספרות ותרבות, בעלת דוקטורט מהחוג לספרות אנגלית באוניברסיטת תל אביב. מחקריה עוסקים במגוון רחב של נושאים: ספרות בלשית, מטפורות קוגניטיביות, יצירתו של פול אוסטר, ואף משחק פוקר ומוזיקת רוק.