חורבות של ברזל הוא ניסיון נוקב להתמודד עם שאלה מטלטלת: מה אִפשר את התגובה הישראלית לטבח שבעה באוקטובר – תגובה שהובילה להרג ולהרס בממדים חסרי תקדים בהשוואה למלחמותיה הקודמות של ישראל, וזכתה ללגיטימציה חרף האמון הנמוך בממשלה והמחירים הכבדים של המלחמה.
 
יגיל לוי, מהחוקרים המובילים של יחסי צבא־חברה בישראל, מציע מסגרת תיאורטית חדשנית להבנת מנגנוני הלגיטימציה שהכשירו את התהוותה של תפיסת "ביטחון הקבע"–  חתירה להסרה מוחלטת של איומים, תוך ויתור על חלופות מדיניות.
 
הספר מראה כיצד התפתחו גם בתוך הצבא מנגנונים שאִפשרו את התמשכות המלחמה, ועיקרם הפיצול בין אתוס הנקמה של כוחות היבשה ובין הרציונליות הטכנולוגית של יחידות ההייטק. חורבות של ברזל מבקש להסביר לא רק את המלחמה בעזה, אלא גם את השינוי העמוק שעוברת החברה בישראל.
 
פרופ' יגיל לוי הוא ראש מכון האוניברסיטה הפתוחה לחקר יחסי חברה־צבא.