הספר "עיר ומלואה" מאת ש"י עגנון, שנכתב בחלקים במשך חמש עשרה השנים האחרונות לחייו ופורסם לאחר מותו, הוא אסופת סיפורים המתארים את תולדות בוצ'אץ', עיר הולדתו, ומנציחים את זכרה.
 
עיירה זו, היום באוקראינה, הייתה לפנים בית לקהילה יהודית תוססת, שהושמדה פעמיים – במלחמת העולם הראשונה ושוב בשואה. אבל ברצף הסיפורים האפּיים האלה עגנון אינו מתמקד בפרטי ההרס, אלא משחזר את חיי היום־יום של אזרחי בוצ'אץ' היהודים, ומשמר בחיוניות רבה את עולמם הנעלם של היהודים בראשית העת המודרנית.
 
אלן מינץ מראה בספר סיפורי אבות כיצד אוסף הסיפורים "עיר ומלואה" מסמן מפנה מכריע בקנון של עגנון. בקריאה מדוקדקת של הסיפורים המתרחשים על רקע רבדיה ההיסטוריים של העיר, מציע המחבר תובנות על התמורות הספרותיות שחלו אצל עגנון.
 
מינץ מקשר את אומנות הסיפור של עגנון לספרות האסונות הלאומיים מתקופות מוקדמות יותר בהיסטוריה היהודית, ומראה שיצירתו של עגנון היא הישג ספרותי חדשני בצורת ההנצחה שבה, בד בבד עם היותה מושרשת במסורת היהודית.
 
אלן מינץ (2017-1947), יליד ארצות הברית, היה פרופסור לספרות עברית ולימד באוניברסיאות מרילנד וברנדייס ובבית המדרש לרבנים באמריקה, המייסד והעורך של כתב העת Prooftexts. במוסד ביאליק ראו אור גם ספריו "חורבן: תגובות בספרות העברית על אסונות לאומיים" (תשס"ג, 2003) ו"מקדש מעט: השירה העברית על אדמת אמריקה" (תשפ"א, 2021).