בשנת 1958 פרסם אמיל בנווניסט (1902-1976) – הבלשן הצרפתי הנודע ואחד המומחים הגדולים של זמנו בשפות הודו‑אירופיות – מאמר קצר בכתב עת מרכזי בפסיכולוגיה. בלשון נגישה ללא-בלשנים הציג המאמר על הסובייקטיביות בשפה את התשתית הפילוסופית לתיאוריית המבע, אחת התיאוריות החשובות במאה ה-20 על טבע הלשון. השפה אינה כלי להחלפת מסרים על דברים או על אירועים בעולם שמחוץ ללשון, טען בנווניסט, אלא המרחב הבין-סובייקטיבי שבו מתהווה האנושיות שלנו באמצעות הזיקה בין הגופים "אני" ו"אתה". העקרון המכונן של הלשון – ושל הדקדוק עצמו – הוא הפעולה שמאפשרת לנו להיות מי שאנחנו, ובמילותיו של בנווניסט: "אני" הוא זה שאומר "אני".
 
מתרגמת הספר, ד"ר לין חלוזין-דברת, היא מרצה וחוקרת במכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות באוניברסיטת תל אביב. מחקריה עוסקים בהיסטוריה של הרעיונות על הלשון, במושגים מדעיים ובפילוסופיה של מוסדות ידע. תרגומה המובא כאן בלוויית הקדמה קצרה הוא התרגום המדעי הראשון לעברית של אחד מכתביו של בנווניסט.