מה בין אמת היסטורית לאמת משפטית? כיצד קובע המשפטן עובדות וכיצד עושה זאת ההיסטוריון?
 
שאלות אלו ריתקו סופרים, מחזאים וקולנוענים, וכמובן גם משפטנים והיסטוריונים. עו"ד ד"ר נתי רון, משפטן מנוסה והיסטוריון, אוחז בשני הכובעים, דבר המקנה לו פרספקטיבה ייחודית לדיון בנושא.
 
המחבר יוצא למסע שבו הוא מתחקה אחר ההתפתחות בדיני הראיות במשפט מימי ויליאם הכובש, מלך אנגליה (1066–1087), למול המגמות במתודולוגיה של ההיסטוריוגרפיה מימי הרודוטוס, דרך רנקֶה ועד קרלו גיצבורג והיידן וַייט, ומגיע לתובנות מפתיעות. הסקירה המפורטת והשיטתית של אופני השימוש בכל אחד מתחומי הידע במונחים השונים (ראָיָה, עדות, עובדה) תוכל לשרת היסטוריונים ומשפטנים, ותיקים כמתחילים, ותפתח בפני כל שוחר ידע צוהר לעולמות ההיסטוריה והמשפט.
 
השוני בדרך קביעת העובדות בשתי הדיסציפלינות מודגם באמצעות ניתוח מקיף וחדשני של שני משפטים שבהם נדונו סוגיות היסטוריות מרכזיות בחיי האומה: רצח אברהם שטרן ("יאיר"), מפקד הלח"י, ומשפט הדיבה שניהל אריאל שרון נגד עוזי בנזימן ועיתון הארץ ביחס למלחמת לבנון הראשונה.
 
בעידן שבו האמת והעובדות נמצאות תחת מתקפה ברחבי העולם ובישראל, הספר תמיס מול קליאו – על "אמת משפטית", "אמת היסטורית" ומה שביניהן נותן לאמת ולהליך קביעת העובדות את המקום והחשיבות הראויים להם.