כל זיכרון הוא למעשה המצאה שנועדה למלא את החלל שהותירו הדברים. הדברים שאיבדנו. השיכחה היא החופש האמיתי שנותר בלתי מושג. הספר הזה הוא לא שחזור של מציאות; הוא בנייה של פיגומים מעל תהום. תהום שהיא אולי השיכחה או האובדן עצמו.

חור בשפה הוא מסה אישית בקפיצות קוונטיות. ללי מיכאלי בוחנת את מושג הזיכרון כמרחב דינמי, ומפרקת אותו דרך מסע שמתחיל בילדות דרך "רכבתיות" ההגירה, ומגיע אל במות השירה הבינלאומיות של המאה ה־21.