על היהודו־ישראליות מציג מחשבות פילוסופיות על המפגש הטעון שבין היהדות לישראליות. זהו מפגש סבוך שמחזיק בתוכו ריבוי ניגודים ומתחים. נשאלת השאלה על עצם הסימן הגרפי של המקף הנוכח־לא נוכח שמחבר ומפריד בין הישראליות ליהדות.

מטרת החקירה של המתח העקרוני הזה היא לשמש מצע לתהיות: איזו חברה נרצה לכונן כאן יחדיו, אנו, הישראלים, היהודים והלא יהודים, במצב שבו אין ישראליות אחת ואין יהדות אחת? האם בהקשר הפוליטי הנוכחי, שבו מושגי הישראליות והיהדות מקבלים פרשנויות מקובעות, ולעיתים קרובות מוקצנות ואף סותרות זו את זו, נרצה לבסס את היחס על קדימות כלשהי – כלומר קדימות של האחד על פני האחר – או על הדדיות והכרה? או שמא על אף לא אחת מן האפשרויות הללו?

תהיות אלו מתמודדות עם המופעים המחודשים של היהדות האורתודוקסית והמשיחית במרחב הפוליטי העכשווי. כלומר הן מפנות תשומת לב לאפשרויות לנסח מחדש את הישראליות ואת היהדות כתגובה לעימות ביניהן. מה שעומד על הפרק הוא סוגיות הליבה של הישראליות ושל היהדות והאפשרות להתגבר על המרחק הרה האסון שנפער ביניהן, אולי מתוך הכרה בפוטנציאל הטמון במפגש ביניהן לקראת מרחב פוליטי אחר.